Post by Deleted on Sept 26, 2023 14:05:18 GMT
אליהו הוא אחד מנביאי האל שהגן על האמת האלוהית במלוא היושר והכנות. נביא זה התעמת עם אחאב, מלך ישראל, שהיה בעלה של איזבל הרעה. היא הייתה בתו של מלך צור. היא ניסתה לשכנע אותו לנטוש את אלוהי ישראל, יהו, ולבסס את דת הבעל בישראל. אליהו דיבר בבהירות ובכנות אל אחאב בהר הכרמל: "לא עשיתי צרות לישראל", השיב אליהו. "אבל אתה והמשפחה של אביך גורמים לבעיות. עזבת את מצוות ה' והלכת אחרי הבעל. (מלכים א' יח יח).
אליהו דיבר אל אחאב באתגר גדול כי היה בטוח בה' צבאות יהו שאלוהים יהיה עמו, אמר לאסוף את כל כהני הבעל ונביאי אשרה לפגוש בהר הכרמל, וכך קרה. כולם באו, העם עמד והרהר בסצנה הזו, ונביאי הבעל הביטו באליהו הנביא. מה הוא רצה לומר? אז אליהו צעד קדימה. אליהו ניגש אל העם ואמר: "עד מתי תתנדנדו בין שתי דעות? אם יהוה הוא אלוהים, לכו אחריו; אבל אם הבעל הוא אלוהים, לכו אחריו" (מלכים א' י"ח:21).
מול הקהל העצום הזה הטיל אליהו הנביא על נביאי הבעל משימה רצינית ביותר: להביא שני שוורים. הם קיבלו את השור לעצי הסקה להעלות קורבן, אבל בלי אש. כך עשה וביקש מהם להתפלל בשם אלוהיהם שתרד אש מהשמים ותשרוף את העולה, ואחר כך יעשה. והאל המשיב באש, הוא האלוהים האמיתי: אז תקרא בשם אלוהיך ואני אקרא בשם ה'. האלוהים המגיב באש הוא אלוהים".
אנשים אהבו את זה, ויחד עם זאת, עמוק בפנים הם רצו לדעת מיהו האל האמיתי. האם הוא אלוהי אברהם יצחק ויעקב/אלוהי ישראל? או שמא הוא האל הדומם של הבעל שאינו קיים? אז הסצנה החלה להיבנות לקראת שיא. נביאי הבעל היו מבולבלים, אך כעת הם היו בהקשר של הקרב. "ויקחו את הפר שניתן להם ויביאו אותו ויקראו בשם הבעל מהבוקר עד הצהריים לאמר הבעל ענה לנו אבל לא היה קול ותשובה."
אנשים חיכו למה שיקרה אחרי הבכי הגדול הזה, אבל הכל נשאר כשהיה ללא שינויים. נביאי הבעל רקדו סביב השור וחיכו לתשובה, אך ללא הועיל. אז צחק עליהם אליהו הנביא: צעקו בקול גדול, כי אל הוא; אולי הוא שקוע במחשבות, או עסוק במשהו, או בכביש, או אולי הוא ישן, אז הוא יתעורר!
אולי הוא ישן וצריך להעיר אותו. אחר כך צרחו חזק יותר ודקרו את עצמם בחרבות ובחניתות, כמנהגם, כך שדם זרם עליהם. שעת הצהריים חלפה והם המשיכו בנבואותיהם המטורפות עד למועד קרבן הערב. אבל לא הייתה תשובה, אף אחד לא ענה, אף אחד לא שם לב אליהם.
כשנביאי הבעל לא הצליחו לגרום לשריפה, הגיע תורו של אליהו והוא עשה מזבח והעמיד שור על העצים. כשהכל היה מוכן, שקט שרר בכל מקום. העם חיכה והנביאים עמדו בזהירות רבה. אליהו אמר:
"מלאו ארבע צנצנות גדולות במים ושפכו על המנחה ועל העצים."
"תעשה את זה שוב," הוא אמר, והם עשו זאת שוב.
"תעשה את זה פעם שלישית," הוא הורה, והם עשו זאת פעם שלישית. המים זרמו סביב המזבח ואף מילאו את התעלה מסביב למזבח.
אליהו צעד קדימה והתפלל: "אדוני אלוהי אברהם יצחק וישראל, נודע היום כי אתה האלוהים בישראל, וכי אני עבדך ועשיתי את כל הדברים הללו בפקודתך. ענה לי, אדוני, ענה לי, כדי שהאנשים האלה יידעו שאתה, אדוני, אלוהים, ושאתה מחזיר את לבם אליך שוב." ואז נפלה אש ה' ושרפה את הקורבן, העצים, האבנים והאדמה, וגם כילתה את המים בתעלה.
כשראו זאת כל העם, הם נפלו על פניהם וקראו: "ה' - הוא האלוהים! ה' הוא אלוהים!
זהו האל שאנו סוגדים לו בנצרות. הוא חי ומוכן להתערב בנסיבות הקשות ביותר כדי לשנות לבבות רעים ואכזריים ולהפוך אותם ללבבות צנועים ואוהבים. הוא אלוהי הניסים, אלוהי הסליחה, אלוהי השלום והאל הכול יכול שאליו אני מעודד אותך להגיע באמונה כדי להכיר אותו באמצעות דברו שנכתב על ידי רוח הקודש בתנ"ך. הוא לא באיסלאם, והוא לא מריה המתה שהקתולים מתפללים אליה. אָמֵן
אליהו דיבר אל אחאב באתגר גדול כי היה בטוח בה' צבאות יהו שאלוהים יהיה עמו, אמר לאסוף את כל כהני הבעל ונביאי אשרה לפגוש בהר הכרמל, וכך קרה. כולם באו, העם עמד והרהר בסצנה הזו, ונביאי הבעל הביטו באליהו הנביא. מה הוא רצה לומר? אז אליהו צעד קדימה. אליהו ניגש אל העם ואמר: "עד מתי תתנדנדו בין שתי דעות? אם יהוה הוא אלוהים, לכו אחריו; אבל אם הבעל הוא אלוהים, לכו אחריו" (מלכים א' י"ח:21).
מול הקהל העצום הזה הטיל אליהו הנביא על נביאי הבעל משימה רצינית ביותר: להביא שני שוורים. הם קיבלו את השור לעצי הסקה להעלות קורבן, אבל בלי אש. כך עשה וביקש מהם להתפלל בשם אלוהיהם שתרד אש מהשמים ותשרוף את העולה, ואחר כך יעשה. והאל המשיב באש, הוא האלוהים האמיתי: אז תקרא בשם אלוהיך ואני אקרא בשם ה'. האלוהים המגיב באש הוא אלוהים".
אנשים אהבו את זה, ויחד עם זאת, עמוק בפנים הם רצו לדעת מיהו האל האמיתי. האם הוא אלוהי אברהם יצחק ויעקב/אלוהי ישראל? או שמא הוא האל הדומם של הבעל שאינו קיים? אז הסצנה החלה להיבנות לקראת שיא. נביאי הבעל היו מבולבלים, אך כעת הם היו בהקשר של הקרב. "ויקחו את הפר שניתן להם ויביאו אותו ויקראו בשם הבעל מהבוקר עד הצהריים לאמר הבעל ענה לנו אבל לא היה קול ותשובה."
אנשים חיכו למה שיקרה אחרי הבכי הגדול הזה, אבל הכל נשאר כשהיה ללא שינויים. נביאי הבעל רקדו סביב השור וחיכו לתשובה, אך ללא הועיל. אז צחק עליהם אליהו הנביא: צעקו בקול גדול, כי אל הוא; אולי הוא שקוע במחשבות, או עסוק במשהו, או בכביש, או אולי הוא ישן, אז הוא יתעורר!
אולי הוא ישן וצריך להעיר אותו. אחר כך צרחו חזק יותר ודקרו את עצמם בחרבות ובחניתות, כמנהגם, כך שדם זרם עליהם. שעת הצהריים חלפה והם המשיכו בנבואותיהם המטורפות עד למועד קרבן הערב. אבל לא הייתה תשובה, אף אחד לא ענה, אף אחד לא שם לב אליהם.
כשנביאי הבעל לא הצליחו לגרום לשריפה, הגיע תורו של אליהו והוא עשה מזבח והעמיד שור על העצים. כשהכל היה מוכן, שקט שרר בכל מקום. העם חיכה והנביאים עמדו בזהירות רבה. אליהו אמר:
"מלאו ארבע צנצנות גדולות במים ושפכו על המנחה ועל העצים."
"תעשה את זה שוב," הוא אמר, והם עשו זאת שוב.
"תעשה את זה פעם שלישית," הוא הורה, והם עשו זאת פעם שלישית. המים זרמו סביב המזבח ואף מילאו את התעלה מסביב למזבח.
אליהו צעד קדימה והתפלל: "אדוני אלוהי אברהם יצחק וישראל, נודע היום כי אתה האלוהים בישראל, וכי אני עבדך ועשיתי את כל הדברים הללו בפקודתך. ענה לי, אדוני, ענה לי, כדי שהאנשים האלה יידעו שאתה, אדוני, אלוהים, ושאתה מחזיר את לבם אליך שוב." ואז נפלה אש ה' ושרפה את הקורבן, העצים, האבנים והאדמה, וגם כילתה את המים בתעלה.
כשראו זאת כל העם, הם נפלו על פניהם וקראו: "ה' - הוא האלוהים! ה' הוא אלוהים!
זהו האל שאנו סוגדים לו בנצרות. הוא חי ומוכן להתערב בנסיבות הקשות ביותר כדי לשנות לבבות רעים ואכזריים ולהפוך אותם ללבבות צנועים ואוהבים. הוא אלוהי הניסים, אלוהי הסליחה, אלוהי השלום והאל הכול יכול שאליו אני מעודד אותך להגיע באמונה כדי להכיר אותו באמצעות דברו שנכתב על ידי רוח הקודש בתנ"ך. הוא לא באיסלאם, והוא לא מריה המתה שהקתולים מתפללים אליה. אָמֵן